הגיאורגים כמעט ולא קונים יין בחוץ, במסעדות או בחנויות.
מדוע זה מפתיע?'
בעיקר כי גיאורגיה נחשבת במקומות רבים למולדת היין.
המסורת הגיאורגית טומנת בחובה שנים של הכנת יין ביתית.
נפוץ מאוד לפגוש בגיאורגים שגרים בבית עם חלקה, או חצר, ומגדלים בה מספר שיחי גפנים.
האם היין מוצלח או לא זו פחות השאלה, אבל הנרטיב הגיאורגי הוא גאווה לאומית עצומה סביב הכנת היין הביתית, ומקובל מאוד להציע את היין שהכנת אם מישהו עורך מסיבה או חגיגה.
הזכרנו כבר כי בגיאורגיה כל ארוחה היא חגיגה גדולה, המורכבת ממנות מרובות ומברכות מסורתיות.
היין תופס חלק מרכזי בסיפור.
לפי המסורת הגיאורגית, הנתמכת בממצאים ארכיאולוגיים ועדויות היסטוריות, תושבי המקום ייצרו לראשונה את היין כבר לפני כ-5000 שנה ואפילו יותר.
אחת העדויות העתיקות והמשכנעות ביותר לנוכחות היין בגיאורגיה העתיקה מתוארכת ללא פחות מהאלף השלישי לפני הספירה- שרידי יין וכלי אחסון מחרס מאותה התקופה נמצאו בקברים.
תרבות היין הגיאורגית הלכה והתפתחה עם השנים, וסודות הייצור עברו במשפחה מדור לדור והיו ידועים רק לגיאורגים.
פרט מעניין נוסף הוא דרך שתיית היין הגיאורגית- אם בעולם המערבי מקובל לשתות יין בכוס זכוכית שקופה עם רגל ארוכה, בגיאורגיה הכלי המסורתי לשתיית יין נקרא קאנצ׳י. הכלי הוא למעשה קרן אייל שנראית במבט ראשון כמעין שופר מורחב.
השימוש בקאנצ׳י נעשה יותר בטקסים ובאירועים תרבותיים ופחות בחיי היום יום, אך מי שבוחר לשתות ממנו מתחייב למשימה לא פשוטה- מי ששותה באמצעותו חייב לסיים את כל תכולתו לפני שיניח אותו, כיוון שאם ייוותר בו מעט מהנוזל, הוא יישפך ברגע שהקרן תונח על השולחן.
מרכז תעשיית היין במדינה נמצא בחבל קאחתי הנמצא במרחק כמה שעות נסיעה מזרחית לעיר הבירה טביליסי. קאחתי הוא איזור גבעות חקלאי, שהגידול הנפוץ ביותר בו הוא, איך לא, ענבים.
אין כמעט בית בקאחתי שלא תמצאו בו או בקרבתו סוכות גפנים. ולכן, באופן טבעי סביב רוב הבתים צצו בשנים האחרונות חנויות לטעימת ומכירת יין ביתי.
טעמו של היין הגיאורגי עשוי להיות מעט שונה מהטעם המוכר לנו. יש הטוענים כי נעדר ממנו הטעם המגוון וה״עמוק״ יותר. ייתכן כי הסיבה לשוני נעוצה בכך שבגיאורגיה משאירים בדרך כלל את הקליפה והחרצנים במהלך תהליך התסיסה, בעוד שבייצור היין המסורתי המוכר לנו מסירים אותם טרם התסיסה.
Comments