יהדות גיאורגיה היא קהילה עתיקה מאוד. יש סברה כי ראשיתה בימי חורבן בית המקדש הראשון, אף כי זו אינה דעת הרוב.
לאורך השנים, חיו יהודי גיאורגיה באופן נפרד משאר תושבי העיר. בכל עיר או כפר היה רובע יהודי שכונה ״שכונת היהודים״ ובו חיו לרוב כל בני הקהילה.
כיום, קהילת יהודי גיאורגיה מורכבת משלוש קבוצות:
לפי המסורת של יהודי גיאורגיה מהתקופה הקדומה, בני הקהילה הם צאצאי היהודים מממלכת יהודה שהוגלו ע״י נבוכדנצר, מלך בבל. קשה לקבוע האם טענה זו הינה מבוססת או לווא, אבל ידוע כי לאחר חורבן בית ראשון ובית שני היגרו יהודים לקווקז מפרס, מדי וכורדיסטן.
טענה נוספת שתפסה תאוצה בתקופת העצמאות הגיאורגית המוקדמת היא שהיהודים הם גיאורגים במוצאם, שקיבלו עליהם את היהדות. ביטוי לטענה זו ניתן לראות במהלך מלחמה״ ה-2, כאשר הגיעו חיילים נאצים לפאתי גיאורגיה והתלבטו האם יהודיה הינם יהודים או גיאורגים.
גם סיפור צליבתו של ישו קשור ביהודי גיאורגיה. בספר דברי הימים של גיאורגיה, ״כארתליס צחברבה״, מסופר כי שליחים מירושלים התייצבו בפני יהודי גיאורגיה ממצחתה, וביקשו נציגים מקרבם שיקחו חלק במשפטו של ישו. לפי המסופר, שניים מראשי היהודים יצאו לירושלים ונכחו בעת צליבת ישו. הם קנו את כותנתו של ישו מחייל רומאי.
במהלך תחילת רעיון הנצרות בגיאורגיה, סביר להאמין כי רעיון זה מצא לו בית בקרב יהודי גיאורגיה, כיוון שראו בנצרות סוג של התחדשות האמונה היהודית, עוד בטרם נתקבל הרעיון בקרב הגיאורגים עצמם.
הגירתם של יהודים מאימפריות מזרחיות גדולות של העת העתיקה כמו אשור, בבל ופרס התאפשרה עקב קשרי מסחר ותרבות מסועפים שקיימה גיאורגיה עם אימפריות אלו. יהודים הגיעו לגיאורגיה כסוחרים, מהגרים או פליטים.
בימי קדם ובימי הביניים קיימו יהודי גיאורגיה קשרים הן עם יהודי בבל והן עם יהודי ארץ ישראל. קשר זה הוא שעיצב את קהילת יהודי גיאורגיה כעדה מזרחית. אולם, לאורך השנים נוספו שלל מנהגים במסורת המקום- מה שהפך את עדת יהודי גיאורגיה לעדה עצמאית בעלת מסורת ייחודית ומנהגים עתיקים משל עצמה.
סיפוח גיאורגיה לאימפריה הרוסית ב1801 גרם לשינויים בקהילה היהודית. בהתחלה הייתה תחושת ביטחון הולכת וגוברת, אך מבחן הזמן הראה כי הפקידות הרוסית לא התערבה בענייני הנסיכים הגיאורגים. היהודים, שלעיתים רבות היו ״שכירים״ בבית אדונים גיאורגים מקומיים, סבלו מעריצות אדוניהם, ולא מצאו לכך מענה מידי הפקידות הרוסית.
באמצע שנות ה-50 של המאה ה-19 נקשרו בשמם של יהודי גיאורגיה מספר עלילות דם. התושבים המקומיים פרצו לבתי היהודים על מנת להתעלל בהם. לאחר עלילות דם נוספות ומהומות אלימות בשנת 1895 בכותאיסי בין נוצרים ליהודים, יצאו שני משוררים גיאורגים מפורסמים להגנת היהודים. הגישה האוהדת ליהודים שרווחה בחוגי האינטיליגנציה של גיאורגיה סייעה פעמים רבות להגן על כבודם של היהודים, ברמה מדינית ופוליטית.
עליית היהודים הגיאורגים לישראל החלה כבר בשנת 1893, ובשנת 1914 כבר היו בארץ כ-500 עולים, שכונו ״גורג׳ים״.
במאי 1918 גיאורגיה הכריזה על עצמאותה, מה שהביא לנתינת שוויות זכויות מלא לקהילה היהודית בה. חידוש הזכויות המדינה כמו חופש הנאום, העיתונות וההתארגנות הוביל לחידוש מעורבות היהודים בחיים הציבוריים.
במהלך מלחמת העולם השנייה נלחמו אלפי יהודים גיאורגים בנאצים כחלק מהצבא הסובייטי.
1. ״הגיאורגים״- קהילת היהודים המקומיים שהתיישבו בגיאורגיה עוד בתקופה הקדומה.
2. קהילה קטנה של יהודים אשכנזים שברחו ממדינותיהם במהלך מלחמת העולם ה-2 ואף לפני כן והתיישבו בטיביליסי. היהודים המקומיים מכנים אותם ״אשכנזימבי״.
3. קהילה קטנה של יהודים פרסים.
בשנים לאחר מכן התחזקה תנועת הציונות בקרב יהודי גיאורגיה. הזדהותם עם מדינת ישראל לאחר הקמתה ועם המלחמות שהיו בה התנגשה עם המדיניות הסובייטית כנגד יציאתם מגבולות גיאורגיה ועלייתם לארץ. בשנת 1969 מספר משפחות יהודיות מגיאורגיה שלחו מכתב לוועדה לזכויות האדם של האו״ם בתביעה לאפשר להם לעלות למדינת ישראל.
לאחר מאבק ממושך, שכלל שביתת רעב של יהודים גיאורגים במוסקבה, נעשה שינוי היסטורי בעמדת השלטונות הסובייטים ובמהלך שנות ה-70 החלה עלייה מאסיבית של יהודי גיאורגיה לישראל.
כיום היקפה של הקהילה היהודית בגיאורגיה מוערך בכ-14,500 איש, שחיים כחלק מהקהילה המקומית, מעורבים בפוליטיקה אך ממשיכים לשמור על צביונה הייחודי של קהילתם.